פסק דין
1.האם יש בהצבת תמונה מוגדלת של עובד ופרטים אישיים בשער הכניסה למפעל, כדי להוות עוולה לפי חוק איסור לשון הרע – זו השאלה הניצבת בליבה של המחלוקת נשוא התביעה דנן.
2.מר לותן מינס, עבד במשך כתשעה חדשים במפעלה של הנתבעת, קבוצת סקופ מערכות בע"מ, עד שפוטר. זמן קצר לאחר שפוטר, התברר לתובע שתמונתו נתלתה בביתן השמירה, בכניסה למפעל. התמונה הודפסה על גבי גיליון גדול (4A) ולצד התמונה הופיעו שמו של התובע, תעודת הזהות של התובע, מספר הטלפון של התובע, כתובתו, מספר הטלפון הנייד, מספר הטלפון בביתו וכן תאריך הפיטורין.
3.לטענת התובע, יש בתליית התמונה כדי פגיעה בשמו הטוב ומכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 300,000 ₪.
עיקר טענות התובע:
4.התובע הינו בעל משפחה תושב גדרה ושימש בתפקידים שונים בנתבעת במשך כתשעה חודשים.
5.בעת ששהה התובע בחופשת מחלה, פוטר באמצעות שיחה טלפונית על ידי הגב' מאיה עמר העובדת במחלקת החשבונות בנתבעת. הנתבעת לא הסתפקה בפיטורי התובע, אלא בחרה להוקיע אותו על ידי הצבת התמונה בביתן, בצירוף פרטיו האישיים [נספח ד לת/1]. התמונה צורפה לתמונות של מספר עובדים נוספים שפוטרו יחד עם התובע.
6.הביתן נמצא בכניסה לשערי המפעל. מאות עוברים ושבים חולפים על פני התמונה והפרטים האישיים שבידה כגון: עובדים, ספקים, סוכנים ואורחים. רבים מעובדי הנתבעת שחולפים מידי יום ביומו על פני התמונה ונחשפים אליה, הינם תושבי האזור שבו מתגוררים התובע ובני משפחתו ומכירים אותם היטב.
7.בנסיבות אלה, התובע חש השפלה קשה מאוד. רבים מהאנשים המתגוררים באזור מגוריו חזו בתמונתו מתנוססת בכניסה לשטח הנתבעת, כאילו היה "אסיר נמלט". כך, התובע ומשפחתו סבלו קשות מקריאות גנאי שנאמרו על ידי תושבי האזור שבו גר, בעקבות התמונה.
8.הצבת התמונה גרמה לפגיעה קשה מאוד בתובע. התנהלות הנתבעת עולה לכדי לשון הרע כקבוע בחוק לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). כמו כן, הנתבעת פרסמה הודעה כוזבת תוך פרסום עלילת שווא בכוונת זדון, תוך כוונה ברורה לפגוע בתובע, בניגוד לסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
9.לתובע נגרמה פגיעה ישירה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. כך, נמנעה מהתובע האפשרות להתקבל למשרה דומה בשל השם הרע שהוצא לו בנתבעת וכן בשל הספק שהוטל ביושרו של התובע. כך, משפחתו של התובע סבלה מקריאות גנאי שנשמעו לעברה.
10.בנסיבות אלה עותר התובע למתן סעד כספי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7(ב) לחוק. בנוסף, הואיל ועולה שבפרסום לשון הרע בו נקטה הנתבעת ישנה כוונה לפגוע בתובע, על הנתבעת לשלם לתובע 50,000 ₪ נוספים ובסך הכל, 100,000 ₪. בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו לו בסך 200,000 ₪.
עיקר טענות הנתבעת:
11.התובע הועסק בנתבעת במשך כתשעה חדשים. במהלך עבודתו, התובע נפגע בתאונה ביום 24.10.07. התובע חזר לעבודתו ביום 8.11.07. התובע פוטר מהנתבעת ביום 3.3.08, כשלושה חדשים לאחר ששב לעבודתו. פיטורי התובע נבעו משיקולים לגיטימיים בלבד, עקב חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע בעבודה.
12.לאחר שהתובע פוטר, נתלתה התמונה על הקיר הפנימי של ביתן השומר. הביתן נמצא בשער הכניסה לנתבעת ומשמש את שומר הלילה בלבד. מדובר בנוהל מקובל בנתבעת לפיו, הנתבעת תולה בביתן תמונות ופרטי זיהוי של אנשים שכניסתם לנתבעת הייתה מותרת בעבר, אך אינה מותרת עוד. זאת, על מנת למנוע בלבול של השומרים המופקדים על שערי הכניסה לנתבעת.
13.התמונה איננה גלויה לעיני כל, אלא נראית לשומר הנמצא בביתן בלבד. על כן, התמונה לא פורסמה, כפי שנטען על ידי התובע. היחיד שיכול להבחין בתמונה, הוא השומר. כמו כן, תליית התמונה לא מהווה משום הבעת לשון הרע, לא במפורש ולא במשתמע. יתר על כן, לנתבעת לא הייתה כל כוונה לפגוע בתובע או בשמו הטוב.
14.הנתבעת עתרה לדחיית התביעה לגופה ולחילופין לאור ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק.
15.בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מצד התובע: מר אלירן גבאי, עובד לשעבר בנתבעת וחברו של התובע. כן העיד התובע.
מצד הנתבעת: מר אייל יוניאן, מנהל הכספים בנתבעת, מר משה גבאי, מנהל מחלקת ההובלות בנתבעת (שהיה ממונה על התובע) ומר יוספוף סלאביק, שעובד כשומר בנתבעת.